1. |
||||
|
1.
״זה מושרש בי באופן יסודי: לא מסוגלת להיות חוויה בעולם שאני לא במרכזה. שכל עוד כל מה שאני אחווה אני אחווה דרכי, לא אוכל שלא להרגיש כאילו אני הקיים ביותר, החשוב ביותר - הכל.״
כל הזמן אני מרגיש ברקע את התחושה שמשהו טוב מתפרק - שמגיעה הנפילה. ויש דברים שעדיף שלא אומר לך אף פעם, ובכל זאת אני מרגיש את הכל נעלם. אם הייתה סיבה טובה להתמדה הייתי כבר מוצא אותה, ושום דבר רע לא קרה, רק קצת נפגענו – זמן עבר – בתהליך הקבלה של כל מה שאקראי ורע, כל כך נורא. במיטה שלך יש רעיון מופשט של הנצחה, ובאוויר החלקיקים צועקים את השם שלך, והכל רוקד ומתעלה – יותר מופע של תהייה. את בוהה ומקווה לאין-סוף ושום דבר לא בא. אז מה קרה?
ואני מפחד אל מול הלא-נודע – אני לא אומר כלום, זה משפיע באותה המידה. יש לך נטייה להקדמת המאוחר, אז אני משלה את עצמי – אני לא שומע שום דבר…
|
||||
2. |
מה שקורה לנו
05:39
|
|||
|
2.
...אבל יש לך נטייה להתכנסות, אז אני מנסה לרצות אותך כי את מחליטה לחתוך קשרים עם העולם, עם כל מה שאת אוהבת וכל מה שמפחיד את כולם. זו כמו מחויבות מבחינתי. כשאת עוצמת עיניים עולה לך התקווה ששום דבר לא אמיתי. מחפשת בראש מקומות שמכילים איזו כמיהה פרימיטיבית לחופש מעצמך ומכאן; "תסמכו עליי, זה השביל שבו באתם, אני יודע את הדרך!"
אני מפחד מדי לשאול איפה יש נגמר ואין מתחיל. אם הצלקות שלך מתחילות איפה שאני חושב אז אין לי מה להגיד—
דופק ברקה, חזק יותר בכל דקה, וגם כשזה מפסיק זה אף פעם לא מספיק. דופק בירך – זוכר הכל בערך. דברים שלא אומרים ירוצו בראש תמיד. בין החרכים אפשר לראות את אלוהים, אבל לא נדמה לי שאמצא את החרך הבא. חורף, סתיו, אביב – הכל חוזר, חוזר תמיד. רציתי עוד, יותר מדי; שיקרתי כל חיי. דופקים בדלת שלך; צוחקים עליך, לא איתך; סגור את התריסים; בדלתות שים מסמרים. אני מפשיל את השרוולים – יש לי טריק אחד שם שלא שוכחים.
תסתכל עמוק עמוק ותגיד להתראות.
|
||||
3. |
גירוש שדים (אין-סוף)
02:19
|
|||
|
3.
אתה לא הצלחת לשמור על עצמך. אז מה אם נאבדת בתוך עצמך? שום דבר לא קרה.
(גרש! גרש!)
כל מה שאני עושה זה מגרש—
(גרש! גרש!)
יצרתם משהו אז תראו אותו קורס—
(גרש! גרש!)
תני לי, תני לי לראות אין-סוף—
(גרש! גרש!)
כל מה שנשאר זה לחכות.
|
||||
4. |
ומתהפכות בו רק הכוונות
01:25
|
|||
|
4.
אני יודע את הכל, אני רואה את הכל וזה הורס אותי. אם הרוע אקראי והוא נמצא בכל מקום אז כנראה שגם בי, ואם זה ככה אז אני צריך להתרחק – אני מונע את עצמי. אני עושה את מה שאני עושה לך רק כי אני צריך... זה לא מספיק.
|
||||
5. |
ממלכה בגודל-גולגולת
02:48
|
|||
|
5.
אם אין לי מה לומר, או סוג של דרך לתקשר, אני צולל עמוק לתוך עצמי. כבר לא יהרגו אותי. נעול בתוך מקלט מתחת לקרקע – עם כל התועלת למעלה – אני חופשי! אני מחליט שבשביל בריאות נפשית אני לא יוצא בחיים.
אלוהים לא ייתן לי את הכל, אני עושה את עצמי. אלוהים עזב אותי; אני כל מה שיש לי; אני השליט בממלכה של ריק. אין לי חרטות, אין לי מחשבות שניות – אני כולם מבחינתי (אבל אין אני). אין לי חרטות, אין לי מחשבות שניות – אני כולם.
"האם אני חסר בחיים שלך, אחותי?", אני צועק בבריכת קטנטנים, ובלילה מרדים את עצמי עם כדורים שמצאתי בדירה שלך. השירים שאנחנו שירים כדי למלא את החלל שבו אנחנו מדממים הם תרופות סרק שמביאות איתן תשומת לב הכרחית.
|
||||
6. |
צא וראה
07:56
|
|||
|
6.
אל עומד מולך – צא וראה. הוא נותן לך מילים והבטחה – צא וראה. נצח נצחים של שמחה – צא וראה. אם רק תשפוך את כל תוכך – צא וראה. אל עומד מולך – צא וראה! הוא עומד להשמיד לך את המשפחה – צא וראה! הוא ישפיל ויאנוס את אחותך – צא וראה! אין תקווה ואין שום בטחה – צא וראה!
אני הולך לחפש אותך בשאול שלך.
רק אל תפקחי עיניים.
שום דבר לא אומר כלום; אף אחד לא מכיר אף אחד; הכל תחת שליטה. רק אל תפקחי עיניים. אנחנו לא באמת יכולים לדבר: אין אמת במילים, אבל אין שום דבר אחר. הם רוצים להשמיד אותי – המצלמה היא שחקן והקול הוא כלי. הם רוצים להשמיד אותי – הם אומרים לי, "שום דבר פה לא מסוכן והכל אמיתי". הם רוצים להשמיד אותי, אבל ברחתי מזמן – את תרגישי את קרבתי. השאול שלך נהיה השאול שלי, והאמת אותה האמת והעצב אין-סופי.
אני רואה אותך ממרחקים
והשקט שבדרך הוא תהומי.
אני גובר עליו על כל פנים,
אבל הרוח שלך רודפת אותי.
את ממטירה עליי גופים שמימיים;
אלים מתגודדים סביבי בציפורים
ושרפים מתלפפים סביב גופתי,
אבל הרוח שלך רודפת אותי.
תשארי.
|
||||
7. |
נקמה
03:30
|
|||
|
7.
צללתי לתוך קן צרעות מלא רגליים, ידיים וגילוי עריות. תהלוכת הלוויה מול שמיים אלוהיים. אני נלקחתי רחוק, אף פעם לא רחוק כל כך; אני יודע לצלצל אלייך, לגרום לזה להיעלם. אות קין מעליהם, אנחנו נשרוף כל לב בודד שמתלהם. והיא אמרה לי אז, "אם אתה מרגיש נורא, מותר לך", אבל אני מרגיש שנאה – אני חיפשתי נקמה ולא מצאתי. כל כך רציתי. כל כך נורא.
האם רע האדם שהולך לאט לקראת יום הדין?
שירת הסירנות תכניע את כל מי שהתפתה.
טרגדיות נולדות מולי! הנה מגיע הקץ ההתפתחותי. בוכה מול האויב שלי – "קח הכל וקח אותי!". קם מולך דבר נורא והוא צוחק עליך, לא איתך. שורף כל גשר שחוצה אותי, שורף כל צלב שמזמן אותי.
למרות הפחד, אתה מוזמן לבוא אם תרצה לראות כמה קל זה להשמיד את עצמך. בוא תראה. אני כל כך שלם עם היכולת לפגוע בך, לגרום לך להיעלם! צלילי צמיגים, צמיגים חורקים, אין מכונית שאנחנו לא שורפים. תשרפי בשבילי.
|
||||
8. |
||||
|
8.
עשיתי מה שעשיתי כי הייתי צריך; זו תאונת דרכים בין-אנושית, אבל מכובד למות על הקרשים. שום דבר אף פעם לא יהיה מספיק; צריך שניים להשמדה הדדית; חבל שהיו צריכים לנתק אותי. צריך שניים בשביל לראות את אלוהים; אין תהילה בסירוס עצמי; אני שומע קולות לוחשים את השם שלי. הבריאות היא דבר ארעי; בכל טעות יש צלקת תמידית; היא לא הולכת לשחרר אותי.
יש מכשירי ציטוט מתחת למיטה – כולם חיים באדישות אין-סופית – מין זה נשק – מין זה כלי – הכל קורס עליי וכולם מסתכלים.
אני נרדף וכולם הרעים, אבל יש בי חלק שהם לא מכירים... אני עשיתי מה את מה שעשיתי כי הייתי צריך.
"הבנתי עכשיו שזה מושרש בי באופן יסודי ומוחלט שלא מסוגלת להיות חוויה בעולם שאני לא במרכזה; (אני מניח שזה לא רק אני.) שכל עוד כל מה שאני אחווה אני אחווה דרכי, לא אוכל שלא להרגיש כאילו אני מרכז העולם, כאילו אני הכל. זו תובנה נוראית, כמעט מחליאה, אבל כנראה שהיא תקפה לכל אחד מאיתנו, בסופו של דבר. קל להתעלם ממנה אבל אין איך לחמוק. הכל קיים לקראתי - אמנות, חברה, תקשורת. אפילו ההגיון הוא אישי, לא מעוגן בשום דבר. זה מותנה, וזה ראשוני, וזה בנו מעולמים ולעולמים. וזה לא הולך להפסיק.
אבל אנחנו לבד עכשיו. הקירות מאבדים מהקשיחות שלהם. הגוף שלנו מתיר לאור לחלוף מבעדו. העומק של היחידאיות שלנו מעורר דברים פנימיים שאסור לגלות. ואין לדבר עליהם. וזה הכל, פחות או יותר."
אני מרגיש את הכל נגמר.
|
||||
9. |
לבד ביחד לנצח
08:15
|
|||
|
9.
בקץ כל הזמנים אני רוצה שיחיו אותי. אלוהים, אני יודע שאתה יכול ואתה יודע שאני צריך. אני צריך להיות לבד, אבל לפני הכל צריך להיות, וכשהכל נעשה והכל נאמר, כל מה שנשאר זה לחכות. בקץ כל הזמנים לא יהיה איך לעצור אותי. אני אתקיים בכל ספירה והשכינה הנוראה תפעם בי. אני ארקוד על הקבר של כל מי שרצה להשמיד אותי, ואת, ואתה, ואת – כולכם תהיו שלי. אני אולי מופרע, מלא משטמה, אבל היה בכם ממני, ועכשיו בריק התהומי אתם רואים— ואף פעם לא היו אומרים אבל עכשיו הם מגלים שהשם המפורש הוא השם שלי. אף אחד לא שואף להכחדת הזכרון שלי, כאן, בקץ כל הזמנים. אני אלמד, לאט לאט, את העכשיו הנצחי, ואתפשט ואתמלא ואתחרט באבדון האחרית והריק יתעלה אנה ואנה – הוא יקיף את כולי.
בקץ כל הזמנים, העיניים שלך יהיו הסוף שלי – הן יחדרו כל כך עמוק שכל הסודות שלי ייצאו לחופשי; הן ימלאו את העולם ויבשרו על הקץ של אני. ואני כל כך חלש מולך אז אני נותן לכל למלא אותי.
בחלומות אני אוהב את עצמי איתך לבד, לצד כביש שחור וריק ואין-סופי. את עירומה בתחנה ליד, את כמו תמיד, והשמיים מתנקים – האור שוטף אותי. את מחייכת, ובחיוך שלך יש רגעים שמזכירים לי שיש אושר עילאי, עיליי, לפעמים, והאושר ממלא בלב שלך כל פיסה של ריק. איתך לבד לצד כביש שחור וריק ואין-סופי.
הכל יהיה בסדר, אשחרר, ואת תצאי לחופשי—
|
||||
If you like Bonjour Machines, you may also like:
Biographer
by Giant Waste of Man
L.A.’s Giant Waste of Man turn out hammering, hooky rock songs with a vaguely psychedelic edge, anthemic and expansive.
go to album
Jessy Baby Forever
by Jess Harp
Jess Harp's angelic vocals float dreamily over a strummy mix of emo, country, and folk.
go to album
Rising Philadelphia band balance oversized pop punk hooks with vivid, intimate lyrics, presenting a raw, honest vision of guitar music.
go to album
Pono
by A Great Big Pile of Leaves
More feel-good indie from Brooklyn's A Great Big Pile of Leaves, all bristling guitar tones and expansive choruses.
go to album
Throwing mathcore, emo, and ambient into the mix, Estonia's Kaschalot push progressive rock's multitasking approach to its limits.
go to album
NOW THAT'S WHAT I CALL CLUB 85
by Club 85
A pop-punk compilation benefitting the beloved Club 85 venue in Hertfordshire, UK, featuring contributions from 32 bands.
go to album
This debut full-length from Columbus four-piece Snarls speaks to indie rock's resilience.
go to album
